תוכן

ל) גם תכוין בפסוק הזה של ויהי נועם כו', אל ב' מיני זווגים, הנעשים בימי החול. והם: זווג דאו"א, וזווג דזו"ן. וכונתינו עתה, להמשיך לב' הזווגים הנז', בחי' אור גדול, ממה שנשאר ביום השבת, כדי שבכחו יהיה להם מציאות זווג בימי החול. וכבר נתבאר, כי ענין ויהי נועם, הוא בחי' אור חוזר מתוספות קדושת שבת, בסוד ברח דודי ודמה לך לצבי. והנה מציאות השבת, הוא סוד הבינה, וז"ס ויהי נועם, פי': כי אנו ממשיכין הנועם ההיא של הבינה, לב' זווגי החול הנזכר.